מים- לידה

טבילה

הכומר מטביל את התינוק בכנסיית סנט ג׳יימס הארמנית עם המשפחה המרוגשת סביבו 

​

מילה

הסנדק טובל את עצמו במקווה,

הוא אוחז את התינוק בידו, הרב מל אותו,  בכי דק נשמע,

מסביב המשפחה שמחה.  

​

מוולד א-נבי مولد النبي

יידיו ורגליו של מתפלל מוסלמי מתנקים במטהרת אל כאס בהר הבית לקראת התפילה לכבוד יום הולדתו של הנביא מוחמד, בשווקים מוכרים את המשבאק, ממתק שמכינים בחג הזה. ברקע נשמעים המוואלידאת, שירים הנהוגים בחד הזה. ( או 'קורות הנביא' - ال ِّسيرة ال َّن َبويّة)

​

​

​

​

​

​

​

בן אדם , מה לך נרדם

רמדאן

הרובע המוסלמי, לפנות בוקר.

סמטאות העיר העתיקה שקטות' תאורת החוצות מאירה את הרחובות הצרים ואת ערימות האשפה שהצטברו. מרחוק, נשמע קול תופים עמום, הולך ומתקרב ואיתו  הקריאות: "יא נָאאֵֶֶם, וַחֵד אַלְדָאאֶם" (=הו הישֵן, יַחֵד את הנצחי) "יא נאאם, וחד אללה" (=הו הישֵן, אמור כי אללה הוא האחד ויחיד). חבורת המעוררים, ה׳מסאחרין׳ , מסתובבים ברחובות העיר העתיקה, משכימים במזמורים את המאמינים לארוחה המפסקת, לפני תחילת הצום.

סליחות  ( קדוש קדוש - אבטה בריהון)

מערב ירושלים, לפנות בוקר,

אור נדלק בחלון בית ,רגלים גוררות נעל, השקט ברחוב מופר לקול הקורא ״סליחות , סליחות, קומו לעבודת הבורא ..״ אורות נוספים נדלקים, דלתות נפתחות ומהם יוצאים מתפללים עטופים במעילים לקור הבוקר., בדרכם לבית הכנסת בו הם מתפללים הם חולפים על פני בתי כנסת אחרים,  קולו של החזן נשמע מתוכם "יָהּ שְׁמַע אֶבְיוֹנֶיךָ, הַמְּחַלִּים פָּנֶיךָ. אָבִינוּ לְבָנֶיךָ, אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ“  והקהל שהתכנס עונה לו בשירה. .כל בית הכנסת ונוסח הפיוט שלו.

גגות נחלאות, המולת הנוסחים עולה מבתי הכסת השונים, קול החזן קורא בקול את אדון הסליחות , הקהל עונה לו מרחבת הכותל המערבי בסליחות אחרונות שלפני יום הדין.  שירה המונית ועוצמתית.

בן אדם מה לך נרדם

שער שכם,

עם שחר בשוק כבר פורקים סחורה, דוכני השווקים נפתחים, יחד איתם רוכלים עם שקי נעליים וצעצועים. בפינות הרחוב פלאחיות ישובות עם שקי מרמיה ."אללה וַאחַד, שיקל וַאחַד" ("אלוהים אחד, שקל אחד"), צועקים חלק מסוחרי הצעצועים המוכרים כל פריט בשקל.  הקבצנים והקבצניות מסתובבים בין המוכרים והקונים. מצוות צדקה מצווה גדולה היא כל ימות השנה, ופי כמה ברמדאן.

כפרות 

ילד רץ בסמטאות נחלאות, בעודו חוצה סמטה נוספת מצטרפים אליו עוד כמה ילדים, הם רצים על בורות המים הסגורים ומגיעים לחצר שם כבר אסופים כמה מהשכנים סביב הרב, לידו קופסאות שוק עם תרנגולות מקרקרות. משק כנפיים, התרנגולת חגה באויר ״ הרב קורא, זה כפרתך .. זה סליחתך…״  נוצות עפות באויר ומתפזרות בחלל מעל ראשי האנשים. 

״זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַתַּרְנְגוֹל [או: זֶה הַכֶּסֶף] יֵלֵךְ לְמִיתָה [או: יֵלֵךְ לִצְדָקָה] וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם.״

צפירה, שופר ותותח

השמש מתחילה לשקוע,  הכבישים מתרוקנים, רמזורים מהבהבים צהוב, צפירה נשמעת בשמי העיר.  אדם צועד באמצע הכביש, כפות רגליו מהדהדות בחלל, מחזור ליום כיפור בידו, כל נדרי נשמע מרחוק

​

חושך יורד על העיר, ילד על אופניים יורד במורד הכביש המהיר מתחת לשער יפו, בבריכת הסולטן  ממתינים לו חבריו, אליהם מצטרפים עוד ועוד ילדים,  כבישי ירושלים מתמלאים באנשים לבושים לבן ובגדי חג המוני ילדים על אופניים, בימבות, וקורקינט. יממה עוברת ,  

את זמזום גלגלי האופניים קוטע החזן שקורא בקול ׳ה׳ הוא האלוהים׳ - 7 פעמים, הקול הולך ומתגבר בעודו נשבר. קלוזאפים של נשים גברים וילדים בבתי הכנסת.  כל פעם מישהו אחר עונה לחזן ,׳ה׳ הוא האלוהים׳ . שקט מצמרר, קול שופר, הדמויות שקראו בכל גדול לפני רגע נשארות עם פנות חתומות מלאות כוונה.

בית הקברות המוסלמי

התותחן מחנה את מכוניתו ברחוב סלאח א־דין, ועולה במהרה לעבר התותח הירדני החלוד הניצב בראש גבעת בית הקברות. הוא מצית את הפתיל. הרימון עף השמיימה, מתפוצץ ברעש גדול. ומתמזג עם שופר הנעילה המולת אנשים נדחקים החוצה משער שכם, שקיות אוכל ארוז בידיהם ממהרים הביתה. מעשרות המסגדים של העיר נשמעת הקריאה לתפילה. 

"אללהו אכבר, אללהו אכבר. חַיָּ עלא אלצלאה", גדול הוא האל. בואו לתפילה.״

אנשים בבתיהם מתחילים את הסעודה המשפחתית המפסיקה את הצום. ליד אחד משערי הר הבית הדרום־מערביים, פוצחת בזמר דתי מקהלת שייח'ים מהר הבית.  פסוקי קוראן, שירי קודש, שבחי הרמדאן.

 "אַוְחַש אללה מִנַכּ, יא שַהֵר אַלְצִיאָם" ("כמהים אנו אליך, אלוהים, בחודש הצום"), הם קוראים. "אַוְחַש אללה מִנַכּ, יא רמדאן" ("כמהים אנו אליך, אלוהים, בחודש הרמדאן"), עונה הקהל.

​

מאוחר בלילה. רחובות העיר העתיקה עדיין שוקקי חיים.  בעשרת הלילות האחרונים של הרמדאן התנועה היא לעבר הר הבית. המאמינים פוסעים עם שקי שינה או שמיכות מקופלים תחת זרועותיהם, עם מחצלות בתיקיהם . נערים עם אדידס יושבים על הברזלים, עושים סלפי עם אורות החג, מעשנים נרגילה. 

​

סוכת שלום

יום טוב ראשון של סוכות 

בוקר, שוק ארבעת המינים בככר השבת של מאה שערים מלאה בהמוני חרדים. אדם דוקר את אצבעו עם קצה הלולב, בודק את חודו. ברחובות ירושלים כפות דקלים נמכרות בפינות רחוב, מועמסים על רכבים, נסחבים על הגב. 

שמיים 

הדקלים נערמים על גג הסוכה. דקל ועוד דקל. השמיים מכוסים בדקלים. 

׳אוֹם אֲנִי חוֹמָה 

בָּרָה כַּחַמָּה 

גֹּלָה וְסוּרָה 

דָּמְתָה לְתָמָר׳

ערב 

קו הרקיע של ירושלים נבנה משכבה ועוד שכבה של סככות הסוכות השונות, כאילו נבנית מחדש. לילה יורד על הסוכות, הירח מלא, השמש זורחת לאיטה. 

יום ראשון של הדקלים הפותח את ארועי הפסחא

אנשים מתאספים כשדקלים בידיהם, הם צועדים מהר הזיתים לכיוון העיר העתיקה, גברים נשים וטף, אנשי דת, צליינים ותיירים. התהלוכה של הקתולים והפרוטסטנטים היא הגדולה ביותר ומגיעים אליה מכל העולם ומזרמים שונים. הם הולכים, מנענעים את הדקלים ושרים בקול גדול,  כל קבוצה שרה בשפה ובסגנון שלה.

(הדגש כאן הוא על ריבוי סגנונות ושפות, מכיוון שבתוך הכנסייה הטון המוביל הוא סגנון המזמור הגרגוריאני)

תחילת 'השבוע הקדוש', מחושב בנצרות על פי מילוי הירח סביב ה-20 במרץ, ומתחיל ביום א' בשבוע. האירוע הפותח את השבוע הקדוש הוא 'יום ראשון של כפות התמרים' או 'יום ראשון של הדקלים'. בו, על פי כל ארבע הבשורות, נכנס ישוע לירושלים. הוא נכנס לעיר ממזרח, מכיוון הר הזיתים (בית-עניא, אלעזריה) כשהוא רכוב על חמור לבן שאיש לא רכב עליו לפנים. מאמיניו מקבלים את פניו כשהם פורשים לרגליו את בגדיהם (ביוחנן מסופר על כפות תמרים), וקוראים "ברוך הבא בשם ה'".

לענפי התמרים משמעות סימבולית, הם מסמלים ניצחון עבור הרומאים, והנחילו את עצמם ללא מעט מטבעות שהוטבעו ביהודה במהלך המרד הגדול ומרד בר-כוכבא. בכך שחמורו של ישוע רומס את כפות התמרים, יש רמז ל'מלכות שמים' המיוצגת על ידי ישוע הרומסת את 'מלכות רומא'.

במהלך התהלוכה קראו מאמיניו גם תפילת 'הושע-נא במרומים', שנטבעה בלאטינית בעברית כ-Hossana.

הושענא רבה

מתפללים עטויים בטליתות, אוחזים ביד האחת באתרוג ובסידור התפילה וביד השניה לולב ערבה והדסים מונפים אל על, ממלמלים פסוקי הושענא.

​

נוסח תימן

אלף בית - ויקטוריה חנה.

מתוך סדר ההושענות

לַיְלַת אל־קדר

ליל ה־27 בחודש, ליל הגורל; הלילה שבו הורד הקוראן משמים; הלילה שבו על פי המסורת נפתחים השמים, ומשאלות ליבם של האנשים נענות. אנשים נשארים לתפילת ׳אלתַרָאוִויח׳ המיוחדת ללילות הרמדאן. ״תרוויח קיאם אל ליל״  בו מסיימים לקרוא את הסורה האחרונה- סורת א-נאס. 

עיד אל־פיטר

מולד הירח, מתמלא מעט.

המונית חוגגים את סיום חודש הצום עם מישפחותיהם. חיבוקים ומתנות, אוכלים ונהנים.

​

כך מסתיים חודש דמיוני המתחיל בראש חודש תשרי, הוא ראש השנה היהודי ונגמר ב ראש חודש שוואל המוסלמי.  ׳חודש׳ המכיל את את עשרת ימי התשובה של 2 הדתות.

صلاة الإستسقاء - תפילת הגשם

פיוט לגשם 

יהודים ומוסלמים עומדים כל אחד מחוץ לבתי התפילה , מתפללים לגשם. 

מכיוון שעל פי המסורת גשם בסוכות הוא סימן קללה. מתחילים להתפלל לגשם רק משמיני עצרת 

אֵל חַי יִפְתַּח אוֹצְרוֹת שָׁמָיִם. יַשֵּב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם:

בְּגִשְמֵי רָצוֹן תְּבָרֵךְ עֵדָה. בְּפַחֵי יָגוֹן. כְּצִפּוֹר לְכוּדָה. בְּצִדְקַת (אברהם) אָב הֲמוֹן. הֵכִין סְעוּדָה. ואָמַר יֻקַח נָא מְעַט מָיִם:

( מדלג) 

בְּגִשְמֵי אוֹרָה . תָּאִיר אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי בְרָכָה . תְּבָרֵךְ אֲדָמָה:

בְּגִשְמֵי גִילָה . תָּגִיל אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי דִיצָה . תְּדַשֵּן אֲדָמָה:

בְּגִשְמֵי הוֹד . תְּהַדֵּר אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי וַעַד טוֹב. תְּוַעֵד אֲדָמָה:

בְּגִשְמֵי זִמְרָה. תְּזַמֵּר אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי חַיִים . תְּחַיֶה אֲדָמָה:

בְּגִשְמֵי טוֹבָה. תֵּטִיב אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי יְשוּעָה. תּוֹשִיעַ אֲדָמָה:

صلاة الإستسقاء סלאת אלאיסתיסקא

תפילת הגשם - איסלאם 

ثم قال: "الحمد لله رب العالمين الرحمن الرحيم مالك يوم الدين لا إله إلا الله، يفعل ما يريد، اللهم لا إله إلا أنت، أنت الغني، ونحن الفقراء، أنزل علينا الغيث، واجعل ما أنزلت علينا قوة وبلاغاً إلى حين".

اللَّهمَّ حَوالنا ولا علَينا، اللَّهمَّ على الآكامِ والظِّراب قالَ: فأقلعَت، وخرجَ يمشي في الشَّمسِ.

לילה, רחובות העיר שוממים, טיפות מטפטפות על הגגות, הטפטוף מתגבר. הבוקר עולה , גשם סוער יורד על הואדיות והגבעות שמקיפות את ירושלים, המים זורמים בתעלות הנמוכות שבמרכזי סמטאות העיר העתיקה הנועדו לנקז את המים ולמנוע החלקה, הם גולשים מהתעלות למדרגות השטוחות ברחוב דוד - שוק העיר העתיקה ויוצרים מפלים קטנים של מים. האנשים במערב ומזרח העיר תופסים מחסה מהגשם הסוער שתופס אותם לא מוכנים, נצמדים לתחנות האוטובוס ומסתתרים במבואות המבנים. ילדים קופצים על שלוליות, רוח סערה ברחבת שוק מחנה יהודה ושוק הרוכלים שמול באב אל עמוד. המוכרים מכסים את הסחורה. 

אף ברי אתת;

יטריח לפלג מפלג גשם
חסידים, חב"ד

רחובות העיר מתרוקנים מאדם, השמש מציצה מבין העננים, נשים ערביות מוסקות זיתים בעצי הגנים הפזורים בעיר. מפילות את הפירות על פיסת בד שהניחו תחת העץ, ילדיהן עורמים את הזיתים. המסיק מרמז על בואו של חנוכה.

אור קטן הוא אור גדול - סיקוונס מאורות 

שבת האור

טקס האש הקדושה מתקיים בשבת שלפני חג הפסחא בקבר ישו שבכנסיית הקבר. החשוב ביותר בטקסי הכנסיות המזרחיות, ועיני חברי כנסיות אלה בעולם כולו נשואות לירושלים באותם רגעים.

​

כומר ארמני פותח את דלתות הכנסייה, אלפי בני קהילות וצליינים זורמים פנימה ומתמקמים באגפים השונים. תהלוכה בהובלת הפטריארך נושאת דגלים וטסים ומקיפים את האדיכולה ( מבנה הקבר) 3 פעמים. הפטריארך נכנס ואש נדלקת בקפלת הקבר שמציתה את ארבעת אוגדי הנרות בני 33 נרות. האש מועברת דרך הפתחים העגולים שבצידי הקבר ומשם מועברת למאמינים הנלהבים ברחבי הכנסיה. האש מועברת בכל המתחם ועוברת מאחד לשני, קריאות : המשיח קם! ( קריסטוס אנסטי!) בשפות שונות. נר ועוד נר נדלקים והכנסיה מתמלאת באורות קטנים רבים שייוצאים ממתחם הקבר, המונים צובאים על הפתח עם נרות בידיהם,  מוזיקה מתנגנת בכנסייה. המוני אנשים יוצאים מהכנסיה ומעבירים את האש הלאה. 

​

זאכו, כורדיסטאן

ונהפוך הוא

מסיבה מבית הכנסת לרחוב

​

פיוט: פורים פורים לנו / ר' יוסף שלום גלייגו 

מתערבב עם מוזיקת האוס . 

​

לילה, 

מבט לא ריאלי על העיר. ירושלים כמו האי הבודד בסיפור ״בעל זבוב״ מלאה בדמויות מעולם המציאות והחיים הבוגרים- אך כולם למעשה ילדים. נער ושוטר מתקוטטים, חיות טורפות ונערים מחופשים לנשים. מסכות בצבעים שונים צצים בכל פינה. מסיבות רחוב בשוק מחנה יהודה

להבדיל משאר החגים, החג מוצג מנקודת מבט לא ריאלית. רעש והמולה בחלל .

​

​

​

האביב הגיע 

​

מגילת אסתר נשמעת מתוך בית הכנסת, נשים וגברים יושבים מחופשים. הנשים בחלל המרכזי. המואזין קורא. שמש עולה מעל לסילוואן, עדר כבשים מטייל במדרונות הכפר, במעלה ההר ניצבת חומת העיר. 

קולאז של יומיום. 

מבט מלמעלה על הרחובות החוצים את מזרח ומערב העיר, העיר כמו מפה פרוסה ועליה תנועת אנשים ערה. הם נכנסים ויוצאים משערי העיר, נפלטים אל העיר החדשה, אל מסע הקניות של שדרת ממילא והמולת רחוב סולטאן סולימאן. 

פסח - פסחא

​

עבדים היינו

נשים חובטות בשטיחים וכריות תלויות על חבל בתוך המרפסות הירושלמיות, כל העיר מאובקת, הטקטסטורות של השטיחים הופכות לטקסטורה שעל המצה, ומתוך חביטת השטיח יוצאת חביטת הבצק וזריקתו אל על ומהר מיד אל יד אל התנור שלא יתפח...

​

ליל הסדר

ירח מלא, שולחן ארוך עליו סועדים בני המשפחה. הקערה מסתובבת מעל ראשי הסועדים.  

״בבהילו יצאנו ממצרים

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם
כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל
כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח
הָשַׁתָּא הָכָא – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל
הָשַׁתָּא עַבְדֵּי – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.״

​

ברכת כהנים

שטיח של טליתות נפרס, מרחף מעל מבקרי המוזיאון, אלו הטליתות המכסות את ראשי האנשים  בברכת הכהנים הנהוגה בכותל בחול המועד פסח.

-אפשר שהמבקרים יהיו המבורכים והם מסתכלים מלמטה על ראשי המתפללים מכוסים כל אחד בטליתו 

שירת הים / שמות ט"ו 

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר 
אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.

ספרדי ירושלמי

סופ״ש מקודש

פוקוס על המעגל השבועי: שישי (יום אלג׳ומעה) - שבת - ראשון

​

​

בו זמנית מתרחשים אירועים המוצגים במקביל על הכיפה באופן שמתמזג אחד בשני.

כל פעם ארוע אחר מקבל את הפוקוס. 

​

יום שישי : הויה דה לורוזה - יום אל ג׳ומעה

-תהלוכת צהרים בויה דלורוזה צועדים נושאים את הצלב הגדול משער האריות לכנסית הקבר ( אזכור ליום שישי הטוב) .שוטים קצרים וקצביים מראים כמה מהתחנות , שבאחרונה התהלוכה עוצרת ושרה מזמור .

חולפים על פניהם מתפללים מוסלמים בדרך לאל אקצא לתפילת שישי המרכזית, המואזין קורא לתפילה

קול קורא : ״הוי המאמינים, בהישמע הקריאה לתפילה ביום השישי, מהרו אל (מקום) הזכרת שם אלוהים, והניחו את המקח והממכר. בזאת ייטב לכם, אם יודעים אתם. ״

​

יהודים מתרוצצים בקניות האחרונות לפני השבת, חלות בערימה על הדוכנים, קריאות ״שאבס שאבס״  המאפיות והחנויות נסגרות ברגע.  רק מטאטי הרחוב נשארים לאסוף את הפירות הירקות והלכלוך.

החשיכה יורדת על ירושלים ובתוך החלונות נשים מדליקות נרות שבת  ומאירות את הבתים , קול קידוש נשמע.

​

שבת,

מבט רחב. החלל מתפצל למערב ומזרח העיר. כאן הכבישים ריקים ותנועת האנשים איטית.  

ובשער שכם: המולה, נערים מעשנים נרגילות, אנשים מתקהלים בשדרת החנויות. 

מחשיך ו3 כוכבים מופיעים בשמיים, נשמעת הבדלה.

​

יום ראשון

 אור חודר מבעד לויטראז׳ים של הכנסיה, מאירות את החלל. מיסת יום ראשון נשמעת. 

סקוונס עליה

איסרא ולמיערג׳ - העליה לשמיים. 

חג העליה, עליית ישו לשמיים. 

​

יש מספר סממנים להשוואה. כיפת העלייה משמרת תחת מבנה קונצנטרי סלע ועליו עקבת רגלו של ישו, וכיפת הסלע היא מבנה קונצנטרי המגן על סלע ובו עקבת רגלו של מוחמד שעלה ממנו לשמים. כמו כן, ליד כיפת הסלע בהר הבית יש מבנה קטן עם כיפה הנקרא "קוּבַּת אל-מִעראג'", שנראה כמשכפל את קפלת העלייה.

ממול כיפת הסלע ממנה עלה מוחמד לשמים, -ניצבת כיפת העליה הנמצאת בהר הזיתים שם עלה ישו לשמיים, 2 הכיפות מתכתבות ביניהם במרחק 600 מ׳ בקו אוירי. 

״ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון אשר נָתַנו ברכתו על סביבותיו, למען נַראה לו את אותותינו. ״

תנועת הרצף היא כלפי מעלה, כשאבני הכיפות נבנות, אבן משתלבת באבן. החלל מתחלק ל2, איסלאם ונצרות, והתפילות גם הן מטפסות מעלה,  מילים מצמיחות כנפיים כמו הבוראק, משנות צורה.  ומן הצד השני עולות זקופות כמו ישו. מה שהתחיל כבנייה מקבילה אחת לשניה, מתחיל להראות כמו בנייה שמשתלבת אחת בשניה.  מראה פנטזיונרי, תחושה חזקה של תנועה מעלה. הסחפות במעלה כיפת החלל.  

סקוונס אבלות  (בעבודה) 

-תהלוכת הלוויה. סלאת אל-ג'נאזה. תפילת האשכבה באסלאם בה המוסלמים מבקשים מחילה על חטאיו של המנוח, ועל חטאיהם של כל המוסלמים. 

-האבלים עוברים על פני המנוח השכוב בארון גלוי, ונפרדים ממנו בטקס האשכבה בכנסייה.

-יהודים אבלים על מות יקיריהם, קורעים קריעה , קדיש

-יד מניחה אבן על קבר בהר הזיתים, מתגלים הקברים ההר ומשם תצפית על כל ירושלים.  

אוירת חג בבית בשכונת שייח׳ ג׳ראח, רעש סירים מבעבעים, הנשים מבשלות, שולחנות ערוכים ומלאים בכל טוב, ברקע הטלביזיה דלוקה ומוזיקה מצרית שמחה נשמעת ממנה. 

כף רגל של ילד נכנסת לפריים, מהלך כלוליינית על חבל, רמז למצב בו היה שרוי בנו של אברהם. 2 נערים יושבים עליו ומדברים בינהם.  קצה החבל קשור לצווארו של כבש הממתין בחצר פורחת ומוריקה.  

​

מחשיך מעט, מהחלון הירושלמי, אי שם באופק, מנצנצת מכה. 

ליד החלון יושב האבא בג׳לביה חגיגית, מסתפר על ידי שכנו. 

מציין את המועד לקיום החג׳, העלייה לרגל למכה. הוא נחגג החל מהיום העשירי של חודש ד'ו אל-חיג'ה (החודש האחרון בלוח המוסלמי) ונמשך ארבעה ימים

עיד אל אדחה عيد الأضحى

הבוקר עולה על מזרח העיר, נשמע ׳תכביר אזוואד׳ המיוחד לחג

משפחה מוסלמית ליד קברי קרוביהם, קוראים פסוקים מהקוראן כנהוג בחג.

"בְּיוֹם מְלֹאת שִׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת הָיוּ כֻּלָּם יַחְדָּיו. פִּתְאוֹם הָיָה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, כְּקוֹל מַשַּׁב רוּחַ עַזָּה, וְהוּא מִלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בּוֹ. אָז הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת כְּלַהֲבוֹת אֵשׁ, שֶׁהִתְפַּזְּרוּ וְנָחוּ אַחַת אַחַת עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם. וְכֻלָּם נִמְלְאוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת כְּפִי שֶׁנָּתְנָה לָהֶם הָרוּחַ לְדַבֵּר."

פנטקוסט ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו 

הוא חג בדת הנוצרית המציין את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו חמישים ימים לאחר חג הפסחא, ומתקשר לחג השבועות ביהדות. הפנטקוסט מסיים את עונת הפסחא.

סקוונס ירידה ( בעבודה) 

פנטקוסט, ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו 

שבועות, מתן תורה

נרדי נתן ריחו / ר' אברהם אבן מוסה 

נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ מֶלֶךְ בִּמְסִבּוֹ  
יוֹם עָשָׂה ה' נָגִיל נִשְׂמַח בּוֹ 

אֵל נָתַן לְעַמּוֹ תּוֹרָה תְמִימָה 
יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה 
נוֹתֶנֶת לִפְתָאִים דַּעַת וּמְזִמָּה 
יָרְדָה מִשְּׁחָקִים מִשְּׁמֵי רוֹמָה 
לְעָם אֲשֶׁר אָהַב בְּכָל לְבָבוֹ 

​

​

( החג שבו נפטר דוד המלך) 

מקביל בנצרות לפנטוסט. 

מתן תורה וירידת רוח הקודש,

ספירת העומר

היוונים והארמנים חוגגים את החג בהר ציון

קבר דוד - חלל הסעודה האחרונה. 

הכמרים יורדים לקבר דוד . 

"וַיִּשְׁכַּב דָּוִד, עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּקָּבֵר, בְּעִיר דָּוִד“

מתפללים יהודים בקבר דוד המלך

המסורת הנוצרית מוסיפה ורואה בקומה השנייה של המבנה את חדר הסעודה האחרונה, בה סעדו ישו ותלמידיו לפני שנלקח אל מותו. אתר זה, המקודש לשלוש הדתות, היה לנקודת מגע וחיכוך ביניהן במשך השנים.

הפנטקוסט נקרא כך על שם האירוע שלציונו נקבע חל בחג שבועות, ששמו היווני הוא "פנטקוסט". האומר כי הרוח הקודש נחה על שליחי ישו במהלך החג בירושלים, והפנטקוסט נחשב ליום ייסודה של הכנסייה העולמית.

שם החג, "פנטקוסט" בא מהמילה היוונית "פנטקוסטה", שפירושה הוא "החמישים במספר", והוא חל ביום ראשון, שבעה שבועות לאחר יום ראשון של פסחא (או חמישים ימים בסך הכל כולל יום ראשון של פסחא עצמו, בהקבלה לספירת העומרשבין יום הנף העומר לשבועות,