הטענה ההיסטורית היא שהתאריך חופף ליום כיפור היהודי

בירושלים זה לא הכי מורגש .

בן אדם , מה לך נרדם

בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים 
שְׁפֹךְ שִׂיחָה דְּרֹשׁ סְלִיחָה מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים 
רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים 
וּמְהֵרָה רוּץ לְעֶזְרָה לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים 
וּמִפֶּשַׁע וְגַם רֶשַׁע בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים 
אָנָּא שְׁעֵה שִׁמְךָ יוֹדְעֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים 
לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים 

עשורא عاشوراء,

הוא היום העשירי בחודש מוחרם, החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי. ליום זה משמעויות שונות בעדות מוסלמיות שונות. בקרב הסונים הוא ידוע כיום של צום שאינו חובה, אולם הוא ביטוי לאדיקות דתית (صيام التطوّع, "ציאם אלתטווע"). הצום נמשך מן הזריחה עד השקיעה. בקרב השיעים הוא ידוע כיום אבל על מותו של האימאם חוסיין בן עלי.

ערב ויום כיפור

ילדים עם אופניים.

החרדים אין אופניים

ערבים במזרח העיר סגורים

ילדים עם אופניים.

החרדים אין אופניים

ערבים במזרח העיר סגורים

אמריקאים מגיעים לעיר - יותר אנגלית. 

סוכת שלום

חג של כל העמים

התפילה על הגשמים

גשם של סוכות

שוק ארבעת המינים

בנייה ופרוק הסוכה . 

כפות של תמרים - נשים שמות על קברים.

בחגים עיד אל אדחה, עיד אל פיטר. 

או תוקעים באדמה, או על הקבר.

​

​

​

שבוע זה נקרא 'השבוע הקדוש', והוא מחושב בנצרות על פי מילוי הירח סביב ה-20 במרץ, ומתחיל תמיד ביום א' בשבוע.האירוע הפותח את השבוע הקדוש הוא 'יום ראשון של כפות התמרים' או 'יום ראשון של הדקלים'. בו, על פי כל ארבע הבשורות, נכנס ישוע לירושלים.

הוא נכנס לעיר ממזרח, מכיוון הר הזיתים (בית-עניא, אלעזריה) כשהוא רכוב על חמור לבן שאיש לא רכב עליו לפנים. מאמיניו מקבלים את פניו כשהם פורשים לרגליו את בגדיהם (ביוחנן מסופר על כפות תמרים), וקוראים "ברוך הבא בשם ה'".

לענפי התמרים משמעות סימבולית, הם מסמלים ניצחון עבור הרומאים, והנחילו את עצמם ללא מעט מטבעות שהוטבעו ביהודה במהלך המרד הגדול ומרד בר-כוכבא. בכך שחמורו של ישוע רומס את כפות התמרים, יש רמז ל'מלכות שמים' המיוצגת על ידי ישוע הרומסת את 'מלכות רומא'.

במהלך התהלוכה קראו מאמיניו גם תפילת 'הושע-נא במרומים', שנטבעה בלאטינית בעברית כ-Hossana.

על מקומו של התמר בטקסים המוסלמיים:

לעץ התמר ולפירותיו יש מעמד מיוחד באִסלאם. העיר אלמַדִינַה, שבה התגבשה הקהילה המוסלמית סביב הנביא מֻחַמַד, היא נווה מדבר שגדלים בו עצי תמר רבים. כפות תמרים שימשו כגג למסגד הראשון שהקים הנביא באלמַדִינַה, וגזעי עץ הדקל שימשו לו כעמודים. התמר נחשב לעץ קדוש, הגדל אף בגן העדן. פִּרְיוֹ משמש בטקס התַחְנִיכּ, ולהבדיל, הוא מוּגש בבתי אבֵלים.
התמר הוא המאכל שבאמצעותו שוברים את הצום בערבֵי הרַמַדַֿאן.

صلاة الإستسقاء - תפילת הגשם

מתחילים להתפלל על הגשם רק בשמיני עצרת, מכיוון שעל פי המסורת גשם בסוכות הוא סימן קללה. ביום שמיני עצרת מסתיימת מצוות סוכה ולכן מתחילים מיום זה לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בתפילת שמונה עשרה בברכת גבורות.

פיוט לגשם 

אף ברי אתת;

יטריח לפלג מפלג גשם
חסידים, חב"ד

אֵל חַי יִפְתַּח אוֹצְרוֹת שָׁמָיִם. יַשֵּב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם:

בְּגִשְמֵי רָצוֹן תְּבָרֵךְ עֵדָה. בְּפַחֵי יָגוֹן. כְּצִפּוֹר לְכוּדָה. בְּצִדְקַת (אברהם) אָב הֲמוֹן. הֵכִין סְעוּדָה. ואָמַר יֻקַח נָא מְעַט מָיִם:

( מדלג) 

בְּגִשְמֵי אוֹרָה . תָּאִיר אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי בְרָכָה . תְּבָרֵךְ אֲדָמָה:

בְּגִשְמֵי גִילָה . תָּגִיל אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי דִיצָה . תְּדַשֵּן אֲדָמָה:

בְּגִשְמֵי הוֹד . תְּהַדֵּר אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי וַעַד טוֹב. תְּוַעֵד אֲדָמָה:

בְּגִשְמֵי זִמְרָה. תְּזַמֵּר אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי חַיִים . תְּחַיֶה אֲדָמָה:

בְּגִשְמֵי טוֹבָה. תֵּטִיב אֲדָמָה: בְּגִשְמֵי יְשוּעָה. תּוֹשִיעַ אֲדָמָה:

صلاة الإستسقاء

תפילת הגשם - איסלאם 

ثم قال: "الحمد لله رب العالمين الرحمن الرحيم مالك يوم الدين لا إله إلا الله، يفعل ما يريد، اللهم لا إله إلا أنت، أنت الغني، ونحن الفقراء، أنزل علينا الغيث، واجعل ما أنزلت علينا قوة وبلاغاً إلى حين".

اللَّهمَّ حَوالنا ولا علَينا، اللَّهمَّ على الآكامِ والظِّراب قالَ: فأقلعَت، وخرجَ يمشي في الشَّمسِ.

כשהעותמים בנו את קווי המים בירושלים, 1907.  

היו טקסים משותפים לכל הדתות. 

בתום תקופת הגשמים, ביום הראשון של פסח, פוסקים מאמירת תפילת הגשם, וברוב העדות, אומרים את "תיקון הטל" או "תפילת טל".

מסיק זיתים  

שמן זית, 

נשים ערביות מוסקות זיתים במערב העיר. 

הכותל حائط البراق

الإسراء والمعراج אל איסרה ולמיערג׳

חג מאוד ירושלמי. תפילה גדולה באל אקסה.

המוסלמים חוגגים יום זה מדי שנה ב-27 לחודש ההיג'רי רג'ב על פי לוח השנה המוסלמי. החגיגות נערכות בציבור, תוך התמקדות בסיפור המסע הפלאי לילדים המכונסים במסגדים. הסיפורים מתמקדים בדרך כלל בסיפור טיהור ליבו של מוחמד עם הכנסת ידע ואמונה ללבו על ידי שני מלאכים, בהכנה לעלייתו השמיימה ופגישתו עם אללה.

חודש הרמדאן - رمضان

במהלך חודש הרמד'אן צמים המוסלמים מדי יום מעלות השחר ועד השקיעה. במהלך היום נאסר גם עישון, קיום יחסי מין, ועל המוסלמים להקפיד במיוחד שלא לרכל, להמר ולבצע חטאים מוסריים במהלך החודש הקדוש. מטרת הצום על פי הסורה השנייה בקוראן, היא להפוך את המוסלמים למאמינים אדוקים יותר.

לילת אל-קדר لیلة القدر חל בסוף חודש הרמדאן באחד מהימים האי-זוגיים מה-21 בחודש עד סופו (לפי המסורת המקומית). המוסלמים מאמינים כי ביום זה זכה מוחמד להתגלותו הראשונה על ידי המלאך ג'יבריל (מזוהה עם המלאך גבריאל במסורת היהודית-נוצרית). בלילה זה הוכתבה למוחמד סורת אל-עלק (הסורה ה-96 בקוראן). על לילת אל-קדר נאמר שהוא "טוב יותר מאלף חודשים" (סורה 97, איה 3). בנוסף, מאמינים המוסלמים כי בלילה זה נחרץ גורלם של הברואים לשנה הבאה.

עיד אל-פיטר  عيد الفطر הוא החג המציין את סיומו של חודש הרמדאן, חודש הצום המוסלמי, ומצוין לפיכך בשלושת הימים הראשונים של חודש שוואל, החודש העשירי בלוח המוסלמי. עיד אל-פיטר הוא אחד משני החגים העיקריים באסלאם, הוא מכונה "החג הקטן" כיוון שהוא קצר ביום אחד מהחג העיקרי האחר - עיד אל-אצ'חא. בעיד אל-פיטר מקובל לקום מוקדם בבוקר וללבוש בגדים חגיגיים, רצוי חדשים. לאחר מכן מתפללים המוסלמים תפילה מיוחדות לרגל החג, אשר נערכות בקהל גדול. אחרי התפילה מתחילות החגיגות עצמן, במסגדים מחולקים דברי מתיקה ומשקאות קלים. מנהגים נוספים של החג כוללים נתינת מתנות לנשים ולילדים.

​

הלל כהן: היהודים היו חוגגים איתם ומביאים אוכל לארוחת הערה

.  לקרוא ׳ירושלים של רמדאן״

הסחרתי באיסלאם שקורא לצום - מקביל לסליחות .
( השכמה, קריאה לאכול לפני הצום (להקליט ברמדאן)  

לקראת שבירת הצום, שער שכם. אל חכוואתי. 

יהודים ומוסלמים שומעים אגדות. 

נבי סמואל (שלושת הדתות) . תפילות שקורות סימולטניות עד היום. 

ההילולה במקרה היא ביום ירושלים. 

היתה תקופה שהעותמאנים לא נתנו ליהודים להתפלל שם. 

חלאקה - מוסלמים ויהודים גוזרים שיער

עיד אל אדחה عيد الأضحى

• עלייה לרגל למכה, בה התרחש סיפור העקידה לפי המתואר בקוראן.

• צום ביום שלפני החג (שנקרא "יום ערפה" או "וקפת ערפה").

• תפילת חג ביומו הראשון של החג.

• קניית בגדים חדשים לכל המשפחה וחגיגות משפחתיות וקהילתיות.

• קריאת פסוקים מהקוראן בבתי הקברות.

• שחיטת כבש (או בהמה אחרת) והכנת בשרו למאכל בחג. לפי הדת יש לחלק את הקורבן לשלושה חלקים: חלק למקריב, חלק למשפחתו, וחלק לעניים.

רוב המוסלמים נוהגים לאכול בחג בשר, לזכר הקורבן, אולם יש משפחות שמכינות בו ממתקים, כמו עוגות עגולות ממולאות בתמרים, כעכים ממולאים בשקדים ובוטנים, עוגות שמנת וכו'.

עיד אל אדחה عيد الأضحى

מקובל לקשר חג זה לסיפור "עקדת ישמעאל", שכנראה מבוסס על סיפור "עקדת יצחק" המופיע במקרא (בקוראן עצמו מסופר על עקדת אברהם את בנו. הפרשנות המוסלמית גורסת כי אותו הבן היה ישמעאל). שם החג, "חג הקורבן", נובע גם הוא מן הקשר לסיפור העקידה בקוראן ובמסורת המוסלמית.

ערב ויום ל"ג בעומר

קבר שמעון הצדיק

נר תמיד הודלק במערה

​

בעלייה לקבר רבי שמעון הצדיק בירושלים, נוהגים אנשי העיר להשתטח על

הקבר, להתפלל, להדליק נרות, לערוך סעודה ושירה, ולבצע חלאקה. הילולה זו כבר הייתה קיימת באמצע המאה ה-19, וכנראה התחילה בסוף המאה ה-18.

​

- גם מוסלמים הגיעו לשם לחפלות, סומן כנקודת מפגש

• שמעון הסדיק, היו קוראים המוסלמים .

מוסלמים ויהודים עושים שם חלאקה ( תספורת לילדים שהגיעו לגיל 3)  

האם זה יה הקטע של המקום?

​​

"בְּיוֹם מְלֹאת שִׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת הָיוּ כֻּלָּם יַחְדָּיו. פִּתְאוֹם הָיָה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, כְּקוֹל מַשַּׁב רוּחַ עַזָּה, וְהוּא מִלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בּוֹ. אָז הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת כְּלַהֲבוֹת אֵשׁ, שֶׁהִתְפַּזְּרוּ וְנָחוּ אַחַת אַחַת עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם. וְכֻלָּם נִמְלְאוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת כְּפִי שֶׁנָּתְנָה לָהֶם הָרוּחַ לְדַבֵּר."

שבועות

שותף ליהדות והנצרות במקור

( החג שבו נפטר דוד המלך) 

מקביל בנצרות לפנטוסט. 

מתן תורה וירידת לוח הקודש,

ספירת העומר

היוונים והארמנים חוגגים את זה בהר ציון

קבר דוד - חלל הסעודה האחרונה. 

הכמרים יורדים לקבר דוד . 

קבר דוד המלך הוא מבנה בהר ציון שבירושלים, בו על פי מסורת יהודית[1] נוצרית, ומוסלמית, קבור דוד המלך. בתנ"ך כתוב שדוד נקבר בעיר דוד ("וַיִּשְׁכַּב דָּוִד, עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּקָּבֵר, בְּעִיר דָּוִד“).[2]

מתפללים יהודים בקבר דוד המלך

המסורת הנוצרית מוסיפה ורואה בקומה השנייה של המבנה את חדר הסעודה האחרונה, בה סעדו ישו ותלמידיו לפני שנלקח אל מותו. אתר זה, המקודש לשלוש הדתות, היה לנקודת מגע וחיכוך ביניהן במשך השנים. "חדר הסעודה האחרונה" מעלה תהיות גדולות בקרב חוקרים לגבי אמיתתו שהרי אין בו שום סממן נוצרי, ההיסטוריונים טוענים שהייתה אולי כנסייה בשם "הסעודה האחרונה", אך היא הוחרבה כמה פעמים, וכן המבנה הנוכחי בן שמונה מאות שנה בלבד, לכן לא ייתכן שבתוכו היה חדר שבו התרחש אירוע נוצרי בן 2000 שנה, וכן בספרו

לבדוק : הקבר של דג׳אני . 

הפנטקוסט נקרא כך על שם האירוע שלציונו נקבע חל בחג שבועות, ששמו היווני הוא "פנטקוסט". האומר כי הרוח הקודש נחה על שליחי ישו במהלך החג בירושלים, והפנטקוסט נחשב ליום ייסודה של הכנסייה העולמית.

שם החג, "פנטקוסט" בא מהמילה היוונית "פנטקוסטה", שפירושה הוא "החמישים במספר", והוא חל ביום ראשון, שבעה שבועות לאחר יום ראשון של פסחא (או חמישים ימים בסך הכל כולל יום ראשון של פסחא עצמו, בהקבלה לספירת העומרשבין יום הנף העומר לשבועות, 

פנטקוסט

הוא חג בדת הנוצרית המציין את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו חמישים ימים לאחר חג הפסחא, ומתקשר לחג השבועות ביהדות. הפנטקוסט מסיים את עונת הפסחא.

פסחא

שותף ליהדות והנצרות במקור

( החג שבו נפטר דוד המלך) 

מקביל בנצרות לפנטוסט. 

מתן תורה וירידת לוח הקודש,

ספירת העומר

היוונים והארמנים חוגגים את זה בהר ציון

קבר דוד - חלל הסעודה האחרונה. 

הכמרים יורדים לקבר דוד . 

קבר דוד המלך הוא מבנה בהר ציון שבירושלים, בו על פי מסורת יהודית[1] נוצרית, ומוסלמית, קבור דוד המלך. בתנ"ך כתוב שדוד נקבר בעיר דוד ("וַיִּשְׁכַּב דָּוִד, עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּקָּבֵר, בְּעִיר דָּוִד“).[2]

מתפללים יהודים בקבר דוד המלך

המסורת הנוצרית מוסיפה ורואה בקומה השנייה של המבנה את חדר הסעודה האחרונה, בה סעדו ישו ותלמידיו לפני שנלקח אל מותו. אתר זה, המקודש לשלוש הדתות, היה לנקודת מגע וחיכוך ביניהן במשך השנים. "חדר הסעודה האחרונה" מעלה תהיות גדולות בקרב חוקרים לגבי אמיתתו שהרי אין בו שום סממן נוצרי, ההיסטוריונים טוענים שהייתה אולי כנסייה בשם "הסעודה האחרונה", אך היא הוחרבה כמה פעמים, וכן המבנה הנוכחי בן שמונה מאות שנה בלבד, לכן לא ייתכן שבתוכו היה חדר שבו התרחש אירוע נוצרי בן 2000 שנה, וכן בספרו

לבדוק : הקבר של דג׳אני . 

חגיגות נבי מוסה

חגיגות נבי מוסא נמשכו שבוע שלם, במקביל לשבוע הפסחא של היוונים-אורתודוקסיים, וזאת כדי לקבץ בירושלים מוסלמים רבים ככל הניתן, שהיו מהווים משקל נגד לעליות לרגל של הנוצרים שחלו באותה עונה. אלפי מוסלמים היו מגיעים לירושלים מדי שנה. אולם מלבד שבוע המוסם עצמו בירושלים, ימי ההתארגנות והמסע של המשלחות האזוריות שבאו מחוץ לירושלים היו מאורע בפני עצמו. יום השישי שלפני יום השישי הראשון לחגיגות, נקרא "יום השישי של הקריאה" (ג'ומעת אל-מונאדאת), והימים שעד יום השישי הראשון לשבוע החגיגה נקראו "לילות הכוננות" (לילת אל-וקפה).[5] לקראת החג, החלו עולי הרגל מהערים הגדולות לצאת למסע לקראת ירושלים. 

​

תהלוכות מהעיר העתיקה מירושלים לנבי מוסה

המאורעות של 1920 התחילו מהתהלוכות האלה

במהות שלהם חגיגות אנטי נוצריות

מרוצי סוסים במתחם עצמו. החג המקומי הכי חשוב. 

זיארה בסימן חפלה גדולה. החג המוסלמי היחיד שהוא בתאריך נוצרי

אוספים מוסלמים מירושלים בקונטרה לפסחה.

בהקשר של נבי מוסא

יצחק שמי, יהודי מחברון שהיה רושם גם בערבית וגם בערבית

היה רושם על מאורעות שקראו בזמנו,

לקרוא תאופיק כנען.