ESTWANAT HAI PRESENTS
חגיגה חסרת גבולות בין מרקש, נתיבות וירושלים (מרוקו-ישראל)
על הבמה של תיאטרון ירושלים תיערך הילולה: גרסה פרטית ועכשווית של נטע אלקיים ועמית חי כהן שמותחים קו אופק בין מרוקו לישראל. למעלה מעשרים אמנים, ממרוקו ומכאן, יחברו יחד וייצרו ארוע שהוא חפלה, מופע מוסיקלי, קברט, תיאטרון דוקומנטרי וחמארה מודרנית. הקהל, שיושב יחד עם המופיעים על אותה הבמה, יהפוך לחלק מהותי מהחגיגה הגדולה, יארח ויתארח בערב חד פעמי שנוצר במיוחד עבור הפסטיבל.
קונספט וניהול אמנותי: נטע אלקיים ועמית חי כהן
במאי: גיא בירן
ניהול פרוייקט: נועה מלמד וזאנה
מנהלים אמנותיים ׳פסטיבל ישראל׳: איתי מאוטנר ומיכל ואעקנין
Ghassan El Hakim, Amine Naouni and Kabareh Cheikhats (Morocco), Nava Massas Waxman (Canada), Izza Genini (France), JOJO , Van Chriqui , Reuven Abergel, the Max family, Noa Melamed Vazana, Tal Avraham, Gal Maestro, Albert Swissa (Israel) and more.
בהשתתפות: גסאן אל חכים, אמין נאוני וקברט שייח'את (מרוקו), איזה ג׳ניני (צרפת), נאוה מסס-ווקסמן (קנדה), JOJO, ואן שריקי, ראובן אברג׳ל, משפחת מקס, נועה מלמד וזאנה, טל אברהם, גל מאסטרו (ישראל) ועוד.
-האירוע מתחיל כמופע פרפורמנס מהודק והולך ונפרם לקראת הילולה-חפלה משוחררת יחד עם הקהל.
-הילולה בדרך כלל היא חגיגה ביום פטירתו של החכם. בהילולה שלנו אין צדיק,
אבל נחגוג את רוח שמחת החיים.
-כל המשתתפים יהיו על הבמה כל הזמן יחד עם הקהל.
-הארוע הוא חי ויש מקום לאלתור ודינמיקה של הרגע.
שרטוט עיצוב ראשוני
תרשים אולם
תרשים אולם
מהלך ההילולה
כניסת קהל
סאונד אינסטליישן:
אור מלא, עשן עולה במרכז החלל. המולת הילולה נשמעת ברמקולים ההיקפיים. שפות, דרשות רבנים, פיוטים, מוזיקת קסטות מתחלפות, שירת צדיקים, ההמולה הולכת ומתחזקת.
ברגע אחד סאונד ההילולה מפסיק , אור האולם נכבה לגמרי, נדלק המסך המרכזי, נוף ים, סאונד גלים שוחפים. דמויות ההילולה ( השייח׳את, הרקדניות, הרכב הבית והשאר) נאספות אחת אחת במרכז החלל ומסתכלות אל הים, ספוט נדלק עליהן, שקט, רק רעשי הים נשמעים מקדימה.
רגע ארוך של הסתכלות לנוף, סימון מקום, מסתכלים אל האופק, מותחים ציר, מירושלים לעולם.
נטע ועמית מתקרבים אל סף הבמה עם הגב לקהל, מביטים אל הים.
מבצעים את השיר ׳שרביל׳ באינטימיות, רק הם . עמית מנגן על סינטי ידני קטן, נטע שרה עם נק עליה. משתתפי ההילולה מתמקמים על הבמה האחורית . נגניות הבית הולכות לכלי הנגינה שלהן.
הנגניות מצטרפות בסוף ׳שרביל׳ לקטע האינסטרומנטלי לקראת סוף השיר. כל המסכים נדלקים, נופים שונים, צירים שונים, מעין סחרור, ויזואל עוטף של הגירה, פרידה.
נטע ועמית מסתובבים לקהל. את הפזמון האחרון כל משתתפי ההילולה שרים:
״ביסימללה בדינא יא ללה ובסמיללה בש בדית נחכי נקול מעאוודה אללי תח׳איילת ונעאווד נקולהא לראסי כימא ג׳ראאת לייא״
כולם שרים:
بسم الله بدينا يا لالة و بسم الله باش بديت نحكي و نقول معودة اللي تخيلت ونعود ونقولها ل راسي كيما جرات ليه
השייח׳את מתמקמים מול המראות ומתחילים להתארגן.
מוזיקה אנדלוסית קלה ברקע. נועה מאלתרת.
טקסט עמית - מהכלום להכל. מהריק אפשר לחלום.
מונולוג דקה וחצי בלופ. כל לופ דמות אחרת מצטרפת לטקסט מהמסכים, בשפות שונות. גילאים שונים. בונים את הקהילה. מהיחיד לרבים. הויזואל נבנה, כמו מגדל בבל, שכבה על שכבה. שפה על שפה.
ג׳וג׳ו מגיע , מתישב מול עמית, אז׳ה ג׳אניני ברקע
-נאמבר מוזיקאלי מאולתר״ אנ יאנה יאנה מולאי אירי״
ג׳וג׳ו ועמית יוצאים , הסצינה ממשיכה .
קטע ווקאלי - שייח׳את
3 דמויות מהשייח׳את מכוסות ראש מתקדמות לספוט הקידמי, ישובות על הרצפה, מגז׳דרות שיר קינה וואקלי. רגע קטן תאטרלי מאוד.
מחול
מהבמה האחורית נכנסות ואן שריקי וחברותיה, לבושות שיק צרפתי, מטפחות ומשקפיים. כמו על מסלול אופנה, דופקות פוזות לקהל. הם מביטות על הגז׳דור, מתקדמות בתנועה אלגנטית ונשית. זרות לחלוטין לרגע.
בסוך הקינה מתנגן AMAR 808 , האור יורד מהשייח׳את, הפוקוס עובר לואן וחברותיה, נאמבר של ריקוד . השייח׳את נשארות על הבמה
בסוף הריקוד, ואן וחברותיה קושרות מטפחות על מעקה הביטחון שבקצה הבמה. תפילה חרישית של נשים נשמעת. ג׳וג׳ו נעמד עם הגב למעקה. עד שואן וחברותיה ממלאות את כל המחסומים במטפחות. על המסכים כותרת : זכותו תגן עלינו״ על צבעים וטקסטורות של מטפחות
-הקרנה : אגדה של הרב חיים פינטו קריינות ג׳וג׳ו על אימג׳ פנטזיה
פרה מעופפת. כשנגמר הוידאו המטפחות מתנופפות על המסכים.
זכותו תגן עלינו
אוכל ודבר תורה
הרכב הבית מנגן ג׳ז, על המסך אימג׳ של נטע ועמית עם מגש אש.
נטע ועמית מכניסים שולחן עם בקבוק וארגז כוסות. כל דמויות ההילולה
מתקבצות למרכז הבמה
ג׳וג׳ו נכנס לבמה האמצעית ומוזג כמה כוסות בזמן ששאר דמויות ההילולה מחלקים את המנה והדרינק במגשים לכל הקהל , סיגר פאסטיה, להמתיק את השעה. תחושה של הפוגה.
- ג׳וג׳ו מחזיק את המאחיה ומבקש מכל הקהל להרים את הכוס ושר ״האד לכאס...זכותו תכון מענא חנא וישראל חוואנה הודו ליי כי טוב״ . דבר תורה מקשר את המאחיה למשיח.
השייח׳את מצטרפים, מחליפים מילים, אולי בדיחה. נאמבר מוזיקאלי של השייח׳את. קטע קצר , לא חפלתי , מומנט של מוזיקה , קסידה.
נטע בכמה מילים ומציגה את השיר ֿ, משתפת את הקהל, שירת נשים וכו.. מבצעת יחד עם הקהל את ״הווה הווה״
HAWA HAWA
נאמבר נטע אלקיים - בשיתוף עם הקהל
בקטע הסופי הקצבי של הווא הווא :
וידאו ארט על המסכים- אנשים זורקים נרות לכבשן , סאונד הילולה. עשן.
ספוקן
ראובן נכנס עם מגאפון לספוט הקדמי, מתחיל לשאת את נאום החופש שלו, בשלב מסויים מזיז את המגאפון ומדבר לקהל בגובה העיניים.
- בסוף הנאום ,השייח׳את עונים לראובן.
ראובן: ״חופש!״ - שייח׳את: ״חוריה!״
עושים פינג פונג. לאחר מכן עונים לו בשירה חופשית.
ויזואל מסכים
קולאז׳ מאבקים, ישראל-מרוקו-אמריקה
freedom
דמויות ההילולה בשירת מענה, מתמסרים עם ג׳וג׳ו, כולם שרים: ״הא הא ...״ הוא עונה לקונרי..״ . (תרגום שיר במסך). ז׳וז׳ו נעמד בספוט האמצעי, יוצא לנאמבר ׳ראלבול׳ to box with god. פאק הכל.
TO BOX WITH GOD
JOJO בנאמבר מתוך ׳להתאגרף עם אלוהים׳
ואן - נאמבר שני - טראנס תפילה- נשים צדיקות בבגד גוף.
עמית מאלתר בפסנתר, השייח׳את והרכב הבית מנגנות בבנדירים. בהתחלה קצב איטי שהופך להיות טראנס פסיכי של בנדירים ברחבה האמצעית עם השיח׳את. עמית דופק על הפסנתר. על המסך - כתבי קדושים
הקרנה - מתפללת. מורן איפרגן.
משתתפי ההילולה חוזרים לבמה האחורית.
סולו מחול אורלי פורטל . מחול מול וידאו. אין מוזיקה
סגירת מעגל
כל משתתפי ההילולה הולכים מהבמה האחורית לקדמת הבמה. רעש של מעמקי ים, סאונד עמום של שמחה. רעש הים עולה ככל שהם מתקרבים.
כשמגיעים לסף הבמה הם מסתובבים לכיוון הקהל, אימג׳ הים עולה מאחוריהם.
דקה של שקט, כל הדמויות עוזבות לצדדים, רק השייח׳את, מאופרות וחגיגיות, מתחילות בנאמבר ווקאלי שמתפתח לחפלה בבמה האחורית .
חפלה
פרפורמנס מוזיקלי תיאטרלי בו שחקנים גברים נותנים כבוד לשייח׳את - בדרניות נכחדות מתרבות השעבי המרוקאית.
מסיימים כולם, השייח׳את , הרכב הבית , נטע ועמית, במחרוזת של זוהרה אלפסיה.
ויזואל: המונים בהילולה.
The End of HILULA
