חגיגה חסרת גבולות בין מרקש, נתיבות וירושלים (מרוקו-ישראל)
על הבמה של תיאטרון ירושלים תיערך הילולה: גרסה פרטית ועכשווית של נטע אלקיים ועמית חי כהן שמותחים קו אופק בין מרוקו לישראל. למעלה מעשרים אמנים, ממרוקו ומכאן, יחברו יחד וייצרו ארוע שהוא חפלה, מופע מוסיקלי, קברט, תיאטרון דוקומנטרי וחמארה מודרנית. הקהל, שיושב יחד עם המופיעים על אותה הבמה, יהפוך לחלק מהותי מהחגיגה הגדולה, יארח ויתארח בערב חד פעמי שנוצר במיוחד עבור הפסטיבל.

​

קונספט וניהול אמנותי: נטע אלקיים ועמית חי כהן

במאי: גיא בירן

ניהול פרוייקט: נועה מלמד וזאנה

מנהלים אמנותיים ׳פסטיבל ישראל׳: איתי מאוטנר ומיכל ואעקנין

​

Ghassan El Hakim, Amine Naouni and Kabareh Cheikhats (Morocco), Nava Massas Waxman (Canada), Izza Genini (France), JOJO , Van Chriqui , Reuven Abergel, the Max family, Noa Melamed Vazana, Tal Avraham, Gal Maestro, Albert Swissa (Israel) and more.

בהשתתפות: גסאן אל חכים, אמין נאוני וקברט שייח'את (מרוקו), איזה ג׳ניני (צרפת), נאוה מסס-ווקסמן (קנדה), JOJO, ואן שריקי, ראובן אברג׳ל, משפחת מקס, נועה מלמד וזאנה, טל אברהם, גל מאסטרו (ישראל) ועוד.

​

-האירוע מתחיל כמופע פרפורמנס מהודק והולך ונפרם לקראת הילולה-חפלה משוחררת יחד עם הקהל.

​

-הילולה בדרך כלל היא חגיגה ביום פטירתו של החכם. בהילולה שלנו אין צדיק,

אבל נחגוג את רוח שמחת החיים. 

​

-כל המשתתפים יהיו על הבמה כל הזמן יחד עם הקהל.

​

-הארוע הוא חי ויש מקום לאלתור ודינמיקה של הרגע. 

מהלך ההילולה

נטע ועמית מתקרבים אל סף הבמה עם הגב לקהל, מביטים אל הים.
מבצעים את השיר ׳שרביל׳ באינטימיות, רק הם . עמית מנגן על סינטי ידני קטן, נטע שרה עם נק עליה. משתתפי ההילולה מתמקמים על הבמה האחורית . נגניות הבית הולכות לכלי הנגינה שלהן.

קטע ווקאלי - שייח׳את
3 דמויות מהשייח׳את מכוסות ראש מתקדמות לספוט הקידמי, ישובות על הרצפה, מגז׳דרות שיר קינה וואקלי. רגע קטן תאטרלי מאוד.

מחול
מהבמה האחורית נכנסות  ואן שריקי וחברותיה, לבושות שיק צרפתי, מטפחות ומשקפיים. כמו על מסלול אופנה, דופקות פוזות לקהל. הם מביטות על  הגז׳דור, מתקדמות בתנועה אלגנטית ונשית. זרות לחלוטין לרגע.

בסוך הקינה מתנגן AMAR 808 , האור יורד מהשייח׳את, הפוקוס עובר לואן וחברותיה,  נאמבר של ריקוד . השייח׳את נשארות על הבמה
 

זכותו תגן עלינו

אוכל ודבר תורה

הרכב הבית מנגן ג׳ז, על המסך אימג׳ של נטע ועמית עם מגש אש. 
נטע ועמית מכניסים שולחן עם בקבוק וארגז כוסות. כל דמויות ההילולה 
מתקבצות למרכז הבמה

ג׳וג׳ו נכנס לבמה האמצעית ומוזג כמה כוסות בזמן ששאר דמויות ההילולה מחלקים את המנה והדרינק במגשים לכל הקהל , סיגר פאסטיה, להמתיק את השעה. תחושה של הפוגה.






- ג׳וג׳ו מחזיק את המאחיה ומבקש מכל הקהל להרים את הכוס ושר ״האד לכאס...זכותו תכון מענא חנא וישראל חוואנה הודו ליי כי טוב״ . ​דבר תורה מקשר את המאחיה למשיח.

השייח׳את מצטרפים, מחליפים מילים, אולי בדיחה. נאמבר מוזיקאלי של השייח׳את. קטע קצר , לא חפלתי , מומנט של מוזיקה , קסידה.

נטע בכמה מילים ומציגה את השיר ֿ, משתפת את הקהל, שירת נשים וכו..   מבצעת יחד עם הקהל את ״הווה הווה״

בקטע הסופי הקצבי של הווא הווא :
וידאו ארט על המסכים- אנשים זורקים נרות לכבשן , סאונד הילולה. עשן. 
 
ספוקן

ראובן נכנס עם מגאפון לספוט הקדמי, מתחיל לשאת את נאום החופש שלו, בשלב מסויים מזיז את המגאפון ומדבר לקהל בגובה העיניים.

- בסוף הנאום ,השייח׳את עונים לראובן. 
ראובן: ״חופש!״ - שייח׳את: ״חוריה!״ 
עושים פינג פונג. לאחר מכן עונים לו בשירה חופשית.  
 

ויזואל מסכים
קולאז׳ מאבקים, ישראל-מרוקו-אמריקה
freedom

הקרנה - מתפללת. מורן איפרגן. 

משתתפי ההילולה חוזרים לבמה האחורית.
 
סולו מחול אורלי פורטל . מחול מול וידאו. אין מוזיקה

סגירת מעגל
כל משתתפי ההילולה הולכים מהבמה האחורית לקדמת הבמה. רעש של מעמקי ים, סאונד עמום של שמחה.  רעש הים עולה ככל שהם מתקרבים.
כשמגיעים לסף הבמה הם מסתובבים לכיוון הקהל,  אימג׳ הים עולה מאחוריהם. 

דקה של שקט,  כל הדמויות עוזבות לצדדים, רק השייח׳את, מאופרות וחגיגיות, מתחילות בנאמבר ווקאלי שמתפתח לחפלה בבמה האחורית .